העיסוק העיקרי סביב נושא המזונות הוא בכל הקשור למזונות ילדים ומזונות אישה.
מזונות ילדים – על פי הדין הנהוג כיום אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו. בהעדר דין אישי, חל במקרה זה חוק דיני משפחה (מזונות). הדין האישי אשר חל על יהודים הינו הדין העברי (יהודי).
החיוב במזונות ילדים אינו נגזרת לנישואין עם אמו של הקטין אלא מתוקף אבהות.
בדין העברי מבדילים בחיובי המזונות בין ארבע תקופות:
ילד שהוא מקטיני קטינים - עד גיל 6.
ילדים מגיל 6 ועד לגיל בר/בת מצווה.
גיל בר/מת מצווה עד גיל 15.
מגיל 15 עד גיל 18.
הדין העברי רואה בתקופות הללו תקופות אשר בהם החיוב מדין צדקה בלבד. משמעות הדבר היא שהדין העברי נותן דעתו ליכולת הכלכלית של האב בצירוף היכולת הכלכלית של האם וכן התייחסות למה שנכלל בגדר המושג "צרכים הכרחיים".
הלכה למעשה - אין בבית המשפט חלוקה ממשית בין הגילאים השונים. בפועל האב מחויב בצורה מוחלטת בצרכיו ההכרחיים של הקטין עד הגיעו לגיל 18 (או עד סיום התיכון). צרכים שמעבר (חוגים, שיעורים פרטיים, הוצאות רפואיות חריגות וכיוצ"ב) הינם מדין צדקה. ההורים מחויבים בצרכים שמעבר בדרך כלל באופן שווה.
האב מחויב לרוב במדור הקטינים. החיוב הוא בדרך כלל באחוזים מדמי השכירות: 33% עבור ילד אחד, 40% עבור שני ילדים ו-50% עבור שלשה ילדים.
על פי הפסיקה האב מחויב גם במזונות הילדים בתקופת הצבא או השרות הלאומי וזאת בשיעור 1/3 מהסכום ששולם לפני כן.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה לצמצום המרכיבים הנכללים במונח "מזונות ההכרחיים" על חשבון הרחבת סל המרכיבים אותם מכלילים במושג "מזונות מדיני צדקה". המשמעות המעשית של מגמה זו היא החלת שוויון יחסי בין הורים, תוך התחשבות ביכולת הכלכלית של האם וחיוב ההורים בחלקים שווים בצרכים אלו. יותר ויותר קולות, ואף המלצות של וועדות מקצועיות שהוגשו בנושא, קוראים לבטל את החלת החיוב מכח הדין האישי והכפפת החיוב לחוק דיני משפחה (מזונות). בזה האחרון קיימת מלכתחילה התחשבות שווה ביכולת הכלכלית של שני ההורים.
חשוב לדעת שתביעה למזונות ילדים היא תביעה עצמאית של הילדים. אין כריכת הנושא לתביעת גירושין מחייבת. משמע יכולה האישה להגיש תביעה עצמאית למזונות ילדיה לבית המשפט למשפחה.
בעבר המגמה בפסיקה הייתה לאפשר הגשת תביעה עצמאית עבור מזונות ילדים. זאת גם לאחר שמזונותיהם כבר נקבעו במסגרת הסכם גירושין בין הורים ואף לאחר שההסכם אושר בבית הדין הרבני. המגמה הייתה לראות בתביעה זו תביעה "ראשונית" אשר איננה מצריכה בדיקה של שינוי נסיבות (בדיקה אשר נערכת במקרה בו מוגשת תביעה להגדלת/הפחתת מזונות).
בשנים האחרונות המגמה השתנתה. בפסיקה הסתמנה נטייה לראות בהתחייבות של אם בהסכם גירושין כמי שכן כובלת את הילדים, ובכל מקרה הסכם הגירושין נבחן כמקשה אחת, לרבות התחשבות בויתורים ממוניים שעשה האב, כמו לדוגמא ויתור על חלקו בבית המגורים.
לאחרונה ניתן בבג"צ 4407/12 פסק דין מהפכני ששינה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון מזה כ-60 שנה. מדובר בביטול זכותו של הילד לתביעה עצמאית נפרדת באמצעות ההורה המשמורן, לאחר שקוימה בבית הדין הרבני התדיינות בין הוריו או הסכם גירושין בעניין מזונות הילד.
ביטול הלכת העבר מחזק ומשריין למעשה את סמכויות בתי הדין הרבניים ומאפשר ביקורת רק במקרים של קיפוח מהותי. בית המשפט העליון קבע כי נס ליחו של המבחן הפרוצדורלי, המבחין בין הילד לבין ההורים ובינם לבין עצמם, והמשקל עתה הוא במבחן המהותי בלבד. לפי פסק הדין השינוי שקובע פסק הדין יגביל את כפילות ההליכים, ללא פגיעה בזכויות המהותיות של הקטין.
מזונות אישה - חיוב הבעל במזונות אשתו הינו מכל הדין האישי, במקרה של יהודים מדובר בדין העברי (יהודי).
באופן עקרוני בעל חייב במזונות אשתו הנשואה לו, וזאת בכפוף לכך שאיננה עובדת, ובמקרה שאין הכנסתה מספקת, הוא חייב בהשלמת מזונותיה. שיעור המזונות שנקבע אינו אחיד. כלומר אין נוסחה מחייבת. שיעור המזונות נגזר מהערכת רמת החיים בה חיו בני הזוג והיכולת הכלכלית של הבעל.
במקרה של פרידה מחויב הבעל במזונות אשתו עד לגט. אלא אם כן איבדה האם את זכותה למזונות במידה ותוכרז כמורדת (לדוגמא עקב בגידה) וכן אם חויבה בגט.
תביעת מזונות אישה יכולה להתברר הן בבית המשפט למשפחה והן בבית הדין הרבני. כריכה כנה של נושא מזנות האישה לתביעת גירושין תחייב את ברור התביעה בערכאה זו.
למרות שלמעשה אין בדין האישי חיוב מזונות לאחר הנישואין, הרי שבמקרים מסוימים (כיום עדיין מדובר במקרים נדירים יחסית) - בייחוד במקרים בהם הבעל התקדם, השכיל, התעשר וצבר מוניטין אישי ועסקי במהלך שנות הנישואין, בעוד האישה שניהלה את משק הבית לא עבדה לפרנסתה ולא התקדמה - יקבעו לאישה מזונות משקמים לאחר הגירושין. מדובר במזונות מכח הדין האזרחי. המזונות המשקמים יקבעו לעיתים בתשלומים חודשיים הפרוסים על מספר שנים ולחילופין בחיוב הבעל בסכום חד-פעמי לאישה. מדובר כאמור במזונות אזרחיים שהם חלק מהזכאות הרכושית של האישה במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג בעת הגירושין.
אין באמור בסקירה זו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
ליצירת קשר אישי ומיידי עם עו"ד נורית פוגל-ליאון חייגו ל- 03-9041886 או צרו קשר במייל [email protected].